החלטה בתיק הע"ז 2353-09-10

בפניי בקשה שהגיש הנאשם לבן לוין צ'צשוילי (להלן - המבקש) לבטל את כתב האישום מכוח הוראת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן - החוק) מחמת "הגנה מן הצדק".

רקע עובדתי

1.         כנגד המבקש הוגש, ביום 28.7.10, על ידי המאשימה (להלן - המשיבה) כתב אישום בגין עבירה על סעיף 2(א)(1)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991, שנטען כי בוצעה ביום 4.1.04.

על פי האמור בכתב האישום מיוחסת למבקש, שהינו הבעלים של מעדנייה טיב כפר, העסקה שלא כדין של עובדת זרה במעדנייה. כתב האישום הוגש לאחר שעל המבקש הוטל קנס מנהלי, בגינו הגיש המבקש, ביום 16.8.2006 , בקשה להישפט.

2.        הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה.

3.         טענות המבקש בתמצית -

א.         שיהוי בחקירת המבקש- המבקש נחקר בחלוף למעלה משנתיים מיום הביקורת. ברי לכל הדעות, כי מדובר בפרק זמן רב, בו האפשרות להתגונן כדבעי התמוססה עד כדי העדר יכולת להתגונן, אם בהיבט הראיתי ואם בהיבט הזיכרון האנושי.

ב.         שיהוי בהגשת כתב האישום - ביום 3.10.2006 הגיש המבקש בקשה להישפט, דא עקא, כתב האישום הוגש ביום 28.7.2010 - בחלוף 3 שנים ו-9 חודשים, המהווים שיהוי ניכר לכל הדעות. לא למיותר לציין, כי גם כאן לא הסבירה המשיבה את התנהלותה הלא תקינה, בלשון המעטה. ודוק, לא התבצעה כל פעולה הן על ידי היחידה התובעת והן על ידי הרשות החוקרת, בפרק הזמן המתואר.

ג.          אכיפה בררנית - אין חולק כי בעדותה מסרה הנתינה את שמותיהם ופרטים מזהים אחרים של שני מעסיקים שאצלם עבדה וברי כי בנקל ניתן היה לאתר את אותם מעסיקים. ביחס למעסיק אחד מסרה את שמו המלא, את העובדה שהופנתה אליו דרך חברת כח אדם ואת העובדה שהגישה נגדו תביעה אצל עו"ד. ביחס למעסיק השני מסרה את שמו המלא, את מקום שם העסק בו עבדה, את שעות עבודתה, את השכר שמשולם לה וגם את העובדה שחייב לה כספים רבים. המבקש סבור כי אף אחד משני המעסיקים לעיל לא נחקר ובוודאי שלא ננקטה סנקציה עונשית כזו או אחרת.  אך כנגד מי פעלה היחידה החוקרת? כנגד אותו מבקש שהנתינה כלל לא ציינה בחקירתה, כנגד המבקש שמכחיש מכל וכל שהעסיק את אותה נתינה, כנגד אותו מבקש שנפגעה זכותו להתגונן כדבעי - בקיצור - כנגד הצד החלש.

ד.         התנהגות היחידה החוקרת, כפי שעולה מחומר הראיות בתיק, ובהמשך התנהלות המשיבה, שבאה לידי ביטוי בהגשת כתב האישום, עולה כדי התעמרות בנאשם.

ה.         מחדלי החקירה של היחידה החוקרת שהביאו לנזק ראייתי - המבקש זומן לראשונה לחקירה רק ביום 10.4.2006 ונחקר רק ביום 1.5.2006 - למעלה משנתיים מיום הביקורת. ברי לכל הדעות, כי מדובר בפרק זמן רב בו השתהתה המשיבה, מבלי שהצביעה על נימוק כלשהו למחדלה זה.

בשלב בו נחקר המבקש ובשל חלוף הזמן, לא יכול היה לאתר את הנתינה הזרה ולהביאה לעדות כך שתתמוך בגרסתו - מחדל זה מתעצם נוכח העובדה שהרשלנות פשטה גם על חקירתה של הנתינה הזרה, שכלל לא נשאלה על המבקש.

ו.          חקירת הנתינה הזרה - בחקירתה, לא נשאלה הנתינה ואף לא העידה על קשר כזה או אחר בינה ובין המבקש. לא ברור למבקש מדוע נחקרה הנתינה על עברה התעסוקתי לדורותיו, מבלי שחקירתה תתמקד בשאלה אחת פשוטה - האם היה קשר כלשהו עם המבקש. התשובות עם היחידה החוקרת.

ז.          מקצה שיפורים  - בדו"ח הפעולה של השוטר אברמוב, מיום 4.1.2004 (יום הביקורת), (להלן - דוח הפעולה) לא נכתב דבר וחצי דבר, המלמד או יכול היה ללמד על כך שהעובדת שנראתה בחנות, עבדה ו/או עשתה פעולה אקטיבית שיכולה להתפרש כעבודה. רק ביום 1.5.06, בחלוף כשנתיים וארבעה חודשים מיום הביקורת, כותב השוטר אברמוב מזכר משלים לגבי האירוע.

ח.         אי חקירת מעורבים נוספים - אין חולק כי במעמד הביקורת נכח בעסק אדם נוסף, או כפי שתואר על ידי השוטר אברמוב: "אדם מבוגר ממוצא גרוזיני וכנראה היה בעל החנות או מקורב לבעל העסק ועל פי התרשמותי השגיח על ניהול העסק" וגורם זה לא נחקר.

ט.         השפה בה נחקרה העובדת - לא צויין בדו"ח הביקורת באיזו שפה נחקרה העובדת.

מכל האמור לעיל נטען, כי התנהגות המשיבה והיחידה החוקרת עולות לכדי  התנהגות בלתי נסבלת של הרשות או התנהגות שערורייתית וכי לא התנהל הליך פלילי ראוי והוגן בעניינו. כן נטען כי למבקש נגרם נזק ראייתי מהמעלה הראשונה, אשר נפקותו היא זיכויו של הנאשם, או לכל הפחות מחיקת כתב האישום על אתר.

4.         טענות המאשימה בתמצית -

א.         לא הוכח שהתקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות את החלת הדוקטרינה, וזאת כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בע"פ 5672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 21.10.07) וכן בפסיקה עניפה שצוטטה בתגובת המשיבה. לא הוכחה "התנהגות בלתי נסבלת של הרשות או התנהגות שערורייתית" ומשכך יש לדחות את הטענה על הסף.